מקור תלמוד ירושלמי בבא קמא ח׳:ג׳:ב׳
3 הלכה: שֶׁבֶת. רוֹאִין אוֹתוֹ כול׳. הָכָא אַתָּ מַר. רוֹאִין אוֹתוֹ כִּילּוּ שׁוֹמֵר קִישּׁוּאִין. וְהָכָא אַתָּ מַר. הָיָה עוֹשֶׂה מְנָה בַיּוֹם נוֹתֵן לוֹ מְנָה. סֶלַע נוֹתֵן לוֹ סֶלַע. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. תְּרֵין שִׁבְתִּין אִינּוּן. הִכָּהוּ עַל יָדוֹ וּקְטָעָהּ אֵין רוֹאִין אוֹתוֹ כִּילּוּ עוֹשֶׂה מְנָה בַיּוֹם אֶלָּא רוֹאִין אוֹתוֹ כִּילּוּ חִיגֵּר יוֹשֵׁב וְשׁוֹמֵֵר קִישּׁוּאִין. שֶׁכְּבָר נָתַן לוֹ דְמֵי יָדוֹ וּדְמֵי רַגְלוֹ. שֶׁאִם כְּוִייוֹ עַל כַּף יָדוֹ וְצָבַת עַל כַּף רֹאשׁוֹ וְצָבָה. אוֹ שֶׁהִטִּיל עָלָיו שֶׁלֶג אוֹ צוֹנָן בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה. חַיָיב לְרַפּוֹתוֹ.
פירוש פני משה על תלמוד ירושלמי בבא קמא ח׳:ג׳:ב׳
3 גמ' הכא את אומר רואין אותו כאלו שומר קישואין והכא את אומר היה עושה וכו'. בתוספתא ריש פ"ט שנינו כן בנזק כיצד הכהו וקטע ידו וקטע רגלו אין רואין אותו כאלו עושה סלע ביום וכאלו עושה מנה ביום אלא רואין אותו כאלו חגר שומר קישואין וא"ת לקתה מדת הדין לא לקתה שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגלו אבל הכהו וצמתה ידו הכהו וצמתה רגלו רואין אותו כאלו עושה סלע ביום נותן לו סלע ביום מנה ביום נותן לו מנה ביום ונותנין לו כל נזקו ע"כ. ומפרש הש"ס מ"ש רישא ומ"ש סיפא:
4 תרין שבתין אינון. שני מיני שבת יש בחלוקי דינים האלו:
5 אין רואין אותו כאלו עושה מנה ביום. ברישא ה"ט דאין רואין אותו וכו' שהרי כבר צריך ליתן לו דמי ידו והיינו נזק ובכללו הוא מה שבטל ממלאכתו וא"כ אין צריך לשלם לו שבת כ"א כאלו שומר קשואין הוא כדמפרש שכבר נתן לו דמי ידו ורגלו:
6 שאם כויו וכו'. אבל אם הכהו מכה שאינו נראה בו לאחר זמן וסופה לחזור וא"כ אינו משלם לו דמי ידו:
7 חייב לרפותו. וכלומר לרפותו הוא דחייב אבל דמי ידו ונזקו לא שייך כאן ובכה"ג צריך שישלם דמי שכירו' פעולתו מה שמתבטל מחמת ימי חליו ואם סלע היה יכול להשתכר נותן לו סלע ואם מנה מנה: